פסק-דין בתיק ת"ק 14954-09-11

לטענת התובעים, כמפורט בכתב התביעה, ובעדותו בביהמ"ש של התובע 2 (להלן: "התובע"), עולה כי בתאריך 6.2.09, בשעה 00:30 לאחר חצות, לאחר צומת הרחובות יצחק שדה - המגינים שבחיפה, ובעת שהתובע נסע ברכבו מכיוון רח' יצחק שדה לכיוון שד' המגינים, בדרכו לביתו, נעצר לפתע רכבו בעצירה חזקה וזאת בתוך שקע שהיה בכביש, "מדרגה חדה", כדברי התובע.

משיצא התובע את רכבו כדי לברר מה ארע, הסתבר לו כי בכביש מצוי בור ביוב שמסביב לו בוצעה חפירה שגרמה לרכבו ליפול לתוכה ולפגוע בבור הביוב שהפך להיות מוגבה מהחפירה שמסביבו.

מסתבר כי באותו מועד בוצעו במקום עבודות שיפוצים בכביש וזאת על ידי הנתבעת 2, עבור   הנתבעת 1, אך, לטענת התובע, לא היו בכביש כל סימון או אמצעי אזהרה אחר על כך שנותרה בדרך חפירה מסביב לבור הביוב, חפירה שניתן ליפול לתוכה וכי בור הביוב היה מוגבה מפני החפירה, כך שניתן היה לפגוע בו, דבר שאכן ארע לתובע.

דבריו של התובע נתמכו בתצלומים שצורפו לכתב התביעה.

בכתב ההגנה, מכחישות הנתבעות את גירסת התובע כי הושאר בור פתוח בכביש וטוענות כי לא ייתכן שארע כדבר הזה וכי הכבישים שבהם בוצעו עבודות היו נפתחים לתנועה רק לאחר סיום העבודה ובדיקה על ידי גורם של פיקוח.

לכתב ההגנה צורפו שני תופסי ביקורת של מהנדס בטיחות תנועה באתר העבודה, כי העבודות בוצעו ואין הערות של המהנדס המפקח.

ברם, טפסים אלה מתייחסים לתקופות שונות לחלוטין מהתאריך שבו ארע המקרה נשוא ענייננו ואף למקום אחר לחלוטין (אוגוסט 2011, לאחר הגשת התביעה, ורח' חטיבת גולני).

מטעם הנתבעות, העיד בביהמ"ש הקבלן שביצע את העבודות במקום, אך פרט להכחשה כללית, לא הביא בפני ביהמ"ש כל נתון מתי בדיוק נחפרה החפירה מסביב לבור, מתי נסגרה אותה חפירה ובאלו אמצעי זהירות נקט הקבלן כדי להזהיר את העוברים ושבים ואת המשתמשים בדרך על קיום החפירה, כאשר הכביש פתוח לתנועה.

הנתבעות העלו אף טענות נוספות רבות בדבר הכחשת האירוע בכלל, רשלנות תורמת מירבית של התובע והעדר קשר בין הנזקים שבכתב התביעה להתרחשות האירוע.

הנני מקבלת כמהימנה עליי לחלוטין את כל גירסת התובע על אשר התרחש, על כך שרכבו נפגע באותו אירוע, כי נגרמו לו הנזקים כפי שנקבע על ידי השמאי והרכב הוכרז כאובדן מוחלט.

הנני קובעת כי הוכח שהנתבעת 1 ביצעה את עבודות השיפוץ בכביש ברשלנות רבתי, כאשר הותירה בשעות הלילה מפגע בטיחותי חמור, כמפורט לעיל, וזאת מבלי שעשתה דבר כדי להתריע בפני ציבור המשתמשים בדרך וכלי הרכב הנוסעים בכביש החשוך בלילה בדבר קיומו של המפגע.

בנסיבות אלה כולן, הנתבעת 1 והנתבעת 2 - מעסיקתה של הנתבעת 1 - חייבות בפיצוי התובעים.

הנני קובעת כי רכבו של התובע ניזוק עת ירד אל תוך החפירה שמסביב בור הביוב ופגע בבור שהפך להיות מוגבה מפני הדרך, וזאת בנזקים כפי שפורטו בדו"ח השמאי, דו"ח שלא נסתר בכל ראיה אחרת.

הנני קובעת כי הוכח שלתובע נגרמו הנזקים המיוחדים כדלקמן:

אובדן שווי הרכב, בניכוי הסכום שהתקבל בגין מכירת שרידיו - 8,000 ש"ח

שכ"ט השמאי - 601 ש"ח

הוצאות גרירת הרכב - 400 ש"ח.

סה"כ 9,001 ש"ח.

התובע טען עוד כי שכר מידי פעם רכב אחר, לתקופה של ימים ספורים וכי שילם בגין שכירות הרכב בסה"כ את הסך של 2,368 ש"ח.